איסחקבייב נ' אמי - אולפני צילום בע"מ ואח'

החלטה

בקשה להותרת בסיס העיקול שהוטל בתיק על כנו באופן הכולל גם כספים שלמשיבה 2 (להלן: גב' מכלוף) זכויות בהם.

המבקש הגיש בקשה לעיקול זמני. בקשתו נענתה בחיוב. לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה לביטול צו העיקול הזמני. לאחר שהתקיים דיון בבקשה נקבע בהחלטה מים 7.6.10 (להלן: ההחלטה) כי צו העיקול לא יבוטל אולם היקפו יצומצם הצו ויכלול רק את זכויות משיבים 3-4 בדירתם בעיר רחובות. על ההחלטה הוגש ערעור אשר למיטב ידיעתי טרם הוכרע. עם זאת, ניתן למבקש – המערער סעד זמני בערעור כך שצו העיקול המקורי – עובר לשינויו במסגרת ההחלטה – נותר בעינו. בהחלטה נקבע בין היתר כי "גם אם למבקשים 3-4 חובות הרי שבשלב זה חובות אלה לא הביאו להטלת עיקולים נוספים על הנכס. ברי כי היה ויוטלו על הנכסים עיקולים נוספים יהיה מקום לדיון מחודש בסוגיה".

המבקש טוען כי נודע לו "בימים אלה" כי נושיהם של משיבים 3-4 החלו בהטלת עיקולים על הדירה ברחובות לצורך הבטחת חוב בסך כולל של כ-800,000 ₪. לפיכך, אין הדירה יכולה לשמש מקור בלעדי לסיפוק תביעתו של המבקש נגד המשיבים. מכיוון שניתן למבקש סעד זמני בערעור וצו העיקול המקורי הותר למעשה על כנו, אין המבקש מבקש את הרחבתו של בסיס העיקול אלא את הותרתו על כנו כך שיכלול גם את הכספים להם זכאית לכאורה גב' מכלוף.

המשיבים טוענים כי לא ברור מה הבסיס לבקשה זו שעה שניתנה החלטה בבקשה לצמצום היקף העיקול ועל החלטה זו הוגש ערעור במסגרתו ניתן, ולו באופן זמני, למבקש מבוקשו כך שהיקף צו העיקול לפני מתן ההחלטה נותר על כנו. למעשה, נטען כי מדובר בבקשה חדשה להטלת צו עיקול זמני. עוד נאמר כי המבקש מזמין את הח"מ לשבת כערכאת ערעור על ההחלטה שעה שערעור אכן תלוי ועומד לגבי אותה החלטה. עוד נאמר כי לא נכונה טענת המבקש בדבר שינוי נסיבות. ב"כ המשיבים מפנה לתצהיר המבקש מיום 16 מאי כי למשיב 3 תיק איחוד ובו חוב כולל של כ- 735,000 ₪. עוד טוענים המשיבים כי המבקש הוא שהניע את ב"כ הנושה, עו"ד זקס, להגיש עיקול בתיק האיחוד רק על מנת לבסס בקשה זו. תימוכין לטענה זו מוצא ב"כ המשיבים בדברי עו"ד זקס מהם עולה כי משיב 3 אינו משלם את חובו בתיק האיחוד מחודש אפריל 2009 דבר המעורר תהיות לגבי עיתוי ומניעי הגשת בקשתו להטיל עיקול רק כעת. עוד מפנה ב"כ המשיבים לכך שתצהיר המבקש הוא מיום 22 לחודש (בו מוצהר על קבלת צו עיקול) שעה שצו העיקול הוא לכאורה ממועד מאוחר יותר (24 לחודש). ואחרון: נטען כי חלקה של משיבה 4, רעייתו של משיב 3, בדירה הוא לפחות בסך של 250 ₪ ועל חלק זה נותר העיקול גם לאחר ההחלטה מבלי שהוכח כי על חלק זה, שדי בו לסיפוק תביעת המבקש, רובצים חובות.

ב"כ המשיבים אינו מסתפק בדברים אלה וממשיך וטוען כי אין מקום לעקל את זכויותיה של גב' מכלוף בכספים. דברים אלה תמוהים. הרי שהחלטה נקבע במפורש כי הוכח שמצבה הכלכלי של גב' מכלוף קשה וחשבונה הוגבל. אם רצתה הגב' לחלוק על קביעה זו הרי שהיה עליה להגיש ערעור; דבר שלמיטב ידיעתי לא נעשה. בנסיבות אלה לא ניתן לבוא כיום, במסגרת דיון בהליך אחר, ולנסות לשנות מקביעותיי ביחס למצבה הכלכלי של הגב' מכלוף.

בין הגשת בקשה זו לבין מועד הדיון הוגשו בקשות שונות מטעמו של צד ג', בעלה לשעבר של הגב' מכלוף. בהחלטה מיום 15.7.10 קבעתי כי מכיוון שטרם הורחב בסיס העיקול לכלול את הכספים השייכים לכאורה לגב' מכלוף אין למר מכלוף מעמד בהליכים וכי זכותו תקום כפועל יוצא מן ההחלטה בדבר הרחבת בסיס העיקול.

במועד הדיון נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

לטעמי דין הבקשה להידחות, לפחות בשלב זה, ללא צורך להכריע כעת בטענות הצדדים.

כפי שצוין לעיל, הותירה ערכאת הערעור כסעד זמני בערעור את צו העיקול בהיקפו המקורי, היינו לפני מתן ההחלטה. יוצא, שאם יתקבל ערעורו של המבקש וההחלטה תבוטל יעמוד הסעד הזמני בעינו ויתייתר הצורך לדון בבקשה זו. למעשה, הצורך לדון בבקשה זו יתעורר רק אם ידחה הערעור. בשלב זה, בו טרם הוכרע גורל הערעור ולזכות המבקש עומד, גם אם כסעד זמני, צו עיקול בהיקף שקדם למתן ההחלטה, אין חשיבות לקביעה כזו או אחרת בדבר היקף צו העיקול. היה וידחה הערעור ויקבע כי ההחלטה שרירה וקיימת יהיה רשאי המבקש לפנות בהתאם בבקשה נוספת בעניין זה.

נוכח מסקנה זו ובהתאם להחלטתי מיום 15.7.10 עולה כי יש מקום לדון כבר כעת- ולו על בסיס קיומו של הסעד הזמני המעניק למבקש עיקול על כספים השייכים לגב' מכלוף – בבקשותיו השונות של מר מכלוף. ב"כ המבקש יגיב בכתב לעתירות אלה תוך 7 ימים. ימי הפגרה במנין. בטיעונו יתייחס ב"כ המבקש בין היתר גם להליך הראוי בו יהיה רשאי צד ג' לתקוף הליכים המתנהלים בין המבקש לגב' מכלוף.

לאור האמור אני דוחה בקשה זו בשלב זה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.